ויאמר אליו אני ה'. אפשר לרמוז ונקדים מה שראיתי בקונטריס כ"י משם רבינו יהודה חסיד ז"ל עון במילוי עי"ן ו"ו נו"ן גימטריא רמ"ח דאם יתלכלך בחטא וישתרש יתלכלכו רמ"ח אבריו וק"ש רמ"ח תיבות מבטל יצר הרע עכ"ל. ונראה כוונתו כי היצר הרע הוא עון וכשהאדם משתרש בחטא עון שהוא יצה"ר סט"א מלכלך רמ"ח אבריו כי עון במילוי הוא רמ"ח כי הסט"א ויצה"ר הוא עון וכשהאדם שומע לו מתמלא עון ובגימטריא רמ"ח ומלכלך כל רמ"ח איבריו. ובק"ש שיש רמ"ח תיבות מבטל עון שהוא היצה"ר דבמילוי הוא רמ"ח. ומזה אפשר ללמוד כי ענ"ו אותיות עון שאין עון סט"א שולט בו כמו שאמר הרב החסיד מהר"א הלוי ברוכים ז"ל. גם ענו במילוי שהענוה שלו היא במילואה בלב ונפש יהיה בטוח שנקל לו לקיים רמ"ח מצוות גם הענו נאחז במדת חסד לאברהם גימטריא רמ"ח. גם ענו במילוי מכפר על עון במילוי דהענו כאלו הקריב כל הקרבנות. ואפשר שז"ש המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע וכו' כי ענו אותיות עון לרמוז דבענוה מתכפר לו העון גם ענו במילוי גימטריא רחם שמהפך מדה"ד למדת רחמים דכיון דהוי כמקריב כל הקרבנות והוי מרכבה לשכינה מדה"ד נהפכת לרחמים. ור"ת נושא עון ועובר הוא ענו רמז דמי שהוא ענו מתכפרין לו עונותיו. וזה רמז הרימותי בחור מעם. בחו"ר גימטריא גבורה רמז הרימותי בחור שמסלק הדינין מצד גבורה גימטריא בחור מי שהוא מעביר על מדותיו ר"ת מע"ם. וז"ש וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. כלומר אלהים מדת הדין על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות כמו שפירש"י ז"ל וזהו וידבר אלהים דיבור קשה במדת הדין. אך ויאמר אליו שהיה עניו אליו דייקא ויאמר אמירה רכה אני ה' מדת רחמים כי מדת הדין בענותנותו נהפכה למדת רחמים וכך היא המדה דהענו מהפך מדת הדין למדת רחמים וק"ו מרע"ה שהיה ענו במילוי ענוה תמה וכמש"ה ענו מאוד וכו'. א"נ אפשר במ"ש לב אריה ז"ל דארבע אלהים נהפכו לשמות הויה רחמים וכו' ע"ש באורך ואמרו רז"ל דמרע"ה היה רוצה שישלימו הת"ל שנה שהם כמספר ה' אלהים. וז"ש וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' רמז לו כי ד' אלהים נהפכו לרחמים וזהו וידבר אלהים אני ה' רחמים: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. ס"ת אברהם יצחק יעקב הוא בקם ובאתב"ש בקם הוא שדי. והשתא אתי שפיר אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. א"נ אני ה' וארא כלומר אני ה' במדת רחמים עבידנא כל טצדקי לגאול אתכם ששאלתי אות א' מהאבות שא' ינכה אות משמו לקצר הגלות ונתרצה יצחק לתת אות ש' וליקח צ' ובזה נחסרו ק"ץ שנים ועי"ז יצאו ברד"ו שנה וז"ש אני ה' וארא גימטריא יצחק שהוא נתרצה לתת אות משמו כמשז"ל: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו'. אפשר דבתיבות פסוק זה רמז טעם גאולת ישראל מכמה פנים זה יצא ראשונה בזכות מרע"ה שהיה בו ג"כ נשמת יוסף הצדיק ע"ה כמ"ש גורי האר"י זצ"ל והיה כי תבא חשבון משה יוסף גימטריא תק"א ובזכותם נתגלו חמשים שערי בינה ונגאלו כמ"ש בזהר הקדוש דלכך נזכרו חמשים פעמים יצ"מ בתורה לרמוז לחמשים שערי בינה דבה חירו דכלא ולכך הוכו המצריים תק"א מכות כמספר דצ"ך עד"ש באח"ב כמ"ש הגהות מיימוניות סוף הלכות חמץ. והנה הכל רמוז בתיבת נאקת שהיא בגימטריא תק"א ן' רומז על האר"ש וגם אני שמעתי מטעם משה יוסף גימטריא תק"א ולכן הוכו תק"א מכות כמספר אש"ר הרומז לבינה ונתגלו חמשים שערי בינה וכל זה רמוז בתיבת נאקת שהוא גימטריא תק"א ן' כמדובר. ועוד אפשר רמז כי האבות שני חייהם תק"ב ובכל ימי חייהם עבדו את ה' בדבקות נמרץ אפילו בחלום כמ"ש ספר חסידים ולכן הוכו מצרים תק"א מכות בזכות האבות כמספר שני חייהם עם הכולל. ונתגלו חמשים שערי בינה כי אשר רומז לבינה גימטריא תק"ב עם הכולל. והכל רמוז בתיבת נאקת ע"ד האמור תק"א שני חיי האבות עם הכולל ן' לחמשים שערי בינה על דרך האמור. בני ישראל רמז טעם אחר ליצ"מ שלא היה בהם זנות ובזכות זה יצאו כמשז"ל במדבר רבה פ"ג וזה רמז בני ישראל מיוחסים בלי תערובת. ועוד רמז בני ישראל ריבוי עם חמשה פעמים ששים רבוא כמ"ש בעניותנו בראש דוד. אשר מצרים רמז טעם אחר שהם עבדים ליוסף וגם הם בני חם עבדים לשם. מעבידים אותם רמז טעם אחר קושי השעבוד כמשז"ל והמפרשים שקצר גלותם והוא טעם יצ"מ. אותם רמז טעם אחר דישמעאל ועשו מזרע אברהם ועל כלם מוטל לפרוע שט"ח של גלות ארבע מאות שנה והם שעבדו אותם דוקא לישראל והם אינם חייבים כי אם חצי או שליש השעבוד. ואזכור את בריתי שאמרתי לאאע"ה פה אל פה כמו שכתבתי בעניותי בקונטרס שמחת הרגל בפסקת לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ע"ש באורך: לכן אמור לבני ישראל אני ה'. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כן הוא במסרה ואפשר כמ"ש רז"ל והבאתיו לעיל דבזכות שהיו גדורים בעריות יצאו ממצרים. וזה רמז לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם. והטעם בזכות ששמרו אות ברית קדש. על דרך שזכה פינחס לכל המעלות לפי שקנא על ברית כמש"ה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום מכח שקנא על ברית זכה לברית שלום. כן ישראל יצאו בזכות ששמרו הברית וז"ש ואזכור את בריתי לכן אמור וכו' פירוש ואזכור את בריתי ששמרו וגדרו עצמם מעריות לכן אמור לבני ישראל שכלם בני ישראל ולא נמצא בם פסול בנ"י עאלו בני ישראל נפקו אני ה' והוצאתי אתכם. וכמ"ש הכתוב כלך יפה רעיתי ומום אין בך כלך יפה רעיתי הנקבות ומום אין בך הזכרים שכלם לא נטמאו בזנות. לכן אתי מלבנון ליבון עונות ונתבררו ניצוצי הקדושה. כלה הראויה. ואין פקפוק משום שבויה ח"ו. ואפשר לרמוז כלך גימטריא שבעים רמז לשבעים נפש כי הם שבעים שרשים. יפה רעיתי ר"ת גימטריא רד"ו ס"ת י"ה דשם י"ה מעיד עליהם החנוכי הפלואי והקדים ה' ליו"ד דהנשים עיקר דבזכות נשים צדקניות נגאלו וכן יפה רעיתי הקדים בס"ת ה' ליו"ד ע"ד החנוכי. ומשום מום גימטריא פ"ו דפ"ו שנים היה קושי השעבוד כמ"ש רבינו אפרים לדרכו אפילו הכי מום אין בך אפילו בשני קושי השעבוד ולא מיבעיא קושי השעבוד אלא אפילו מום כל דהו אביזרא דג"ע אין בך: וידעתם כי אני ה'. הנה השליחות יהיה אם לתועלת השליח או המשלח או בעבור מי שנשתלח ולזה אמר מרע"ה עתה אין כל שהרעות לעם הזה. גם לי למה זה שלחתני. גם לך מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. לזה השיב לשלשתן עתה תראה אשר אעשה. גם לך תועלת כי שמי לא נודעתי להם אלא לך גם לי וידעתם כי אני ה'. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כתיבת יד: ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה. אפשר דה' שם בפי בתיה שתקרא לו משה לכמה טעמים רבים וכבר לעיל פרשת שמות כתבנו קצת ועתה נבאר איזה גרגיר. וכבר כתבנו כי מ"ש הכתוב ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. יש להרגיש דהו"ל לקרות משוי כי משה משמע כי הוא מוציא אחרים. וזאת לפנים פירשתי בעניותי כי בתיה כוונה שהוא מוציאה מגיהנם שכבר רחצה מגלולי בית אביה וזכתה לראות השכינה עם משה כמ"ש בזהר הקדוש ונתגיירה ובזכות שהצילה משה זכתה לג"ע. ורבו יתירה הוספת לה שיש לה היכל בג"ע כמ"ש בזהר הקדוש. וז"ש ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי בראותה שזכתה שהיה לה לבן במה שהצילתו מן היאור ושכרה לו מינקת לכן ותקרא שמו משה שהוא מוציא אותה מגיהנם. וכי תימא היא בת פרעה הרשע מקור הסט"א ואיך פרסמה זה הן בעודנו אביה בתוקף מלכותו. לז"א ותאמר כי מן המים משיתהו ר"ל שאמרה שהטעם שקראתו משה כי מן המים משיתהו אך עיקר כונתה שהוא מוציאה מגיהנם והסתירה הענין ויש לה תשובה שיש לו זכות כאלו מוציא עצמו. ולדרכנו אפשר דנצנצה בה רוח הקדש וקראתו משה כי הוא יוציא ישראל מהגלות ויכלה מצרים וז"ש כי מן המים בהגלות החסדים ישם תהו אותיות משיתהו כי מצרים לשמה תהיה אותיות משה ויוציא ישראל מהגלות וגם משה בגימטריא אל שדי שיוציאם במשמעות תיבת משה בזכות האבות שנגלה עליהם באל שדי ולזה אל שדי יתן רחמים ויאמר די לצרותם על דרך שאמר יעקב אע"ה אל שדי יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי גם רמז כי שדי ביסוד ובזכות שישראל שמרו היסוד יהי מושך חסד אל להוציאם. וכל זה רמוז בשם הקדוש של משה. ועוד כמה רזין עילאין. וזה רמז ולא שמעו אל משה ר"ל לא הבינו שם משה כפשוטו מוציא שיוציאם מהגלות. וגם גימטריא אל שדי דיוציאם בזכות האבות שנגלה עליהם באל שדי וגם שהם שומרי ברית שחתום שדי וחסד אל להוציאם. והטעם מקצר גימטריא ת"ל שהגזרה היתה ת"ל שנה ועדיין לא עבר כי אם מספר רט"ו מלידת מנשה ואפרים רוח גימטריא רט"ו עם הכולל ולכן לא הבינו שיצאו מהגלות. ועוד ומעבודה קשה שעבדו ע"ז באונס וזו היא שקשה ואיך יתכן שיצאו: ובני מררי מחלי ומושי. רבינו אפרים ז"ל בפרישתו דורש כל השמות שבפרשה. ומעין דוגמא יש לרמוז בבעל תשובה כי המכיר בחטאו ושב ולבו מר על חטאו. הקב"ה מוחל לו וזה רמז ובני מררי שמתמרר על חטאו. מחלי שהקב"ה מוחל עונותיו ומעבירם וזהו ומושי ע"ד ומשתי את עון הארץ א"נ שהוא סר מהקליפה וסט"א וזהו ומושי א"נ שהוא מוציא לאור בתשובה ניצוצי הקדושה וזהו ומושי וזש"ה ירא אלהים וסר מרע שהוא מסיר מרע ומברר מסט"א ניצוצות ע"י שהוא ירא אלקים בחינת השכינה והיא המבררת כמשז"ל: ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד. ראשי תיבות חוץ מתיבת לו הוא אוליד והוה ליה כאלו אמר אוליד לו. והענין שאמרו בגמרא שהעובר עבירה מוליד ממזר בעולם דעולם כמנהגו נוהג והטבע מחייב זיווגם להוליד. ולפ"ז כשהלידה דרך נס ופלא מורה שהזווג קדוש ואין בו עבירה דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי. והכא בזווג עמרם עם יוכבד היה ח"ו מקום לפקפק כי יוכבד דודתו ועתידה תורה לאסור. גם לפי התרגום המיוחס ליונתן גרשה עמרם ונשאת לאלצפן והחזירה והו"ל מחזיר גרושתו מנשואין דעתידה תורה לאסור. אמנם יוכבד כשילדה למשה רבינו בת ק"ל שנה היתה וזה נס ופלא דמימי אברהם ושרה נחשב לנס גדול מה שילדה שרה בת תשעים וק"ו בימי עמרם לילד בת ק"ל שנה כמשז"ל. ואם לא היה זיווגם כהוגן לא עביד קב"ה ניסא לשקרי וזה רמז אוליד לו בר"ת רמז דכביכול אומר אוליד לו אני המוליד דזיווג קדוש הוא. ועמרם הצדיק שהיה מד' שמתו בעטיו של נחש כתיב לו לאשה אשה הראויה לו. ור"ת ויקח עמרם את יוכבד דודתו גימטריא צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י רמז שזיווגם היה ליחד הדודים למעלה בצדקת חיבורם וס"ת גימטריא נחת בסוד דבר"י חכמים בנח"ת נשמעים נח"ת גימטריא ג' אהיה במילויים כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. והיתה יוכבד בת ק"ל שנה לרמוז שהגלות היה על ניצוצי אדה"ר בק"ל שנה וע"י השעבוד המה יעלו וכן יוכבד גימטריא מ"ב כי כל שם מ"ב הוא להעלות. וראיתי בתנחומא פרשת במדבר דדריש פסוק מושיב יחידים ביתה עמרם ויוכבד שבזכותם הוציא הקב"ה את האסורים ממצרים שהיו משועבדים בטיט ובלבנים מה עשה הקב"ה זיווג יוכבד לעמרם כדי שיעמידו מביניהם גואל לישראל וכו' ע"ש ולפ"ז יומתקו יותר הרמזים האמורים. ואפשר לרמוז כי יוכבד גימטריא בא גואל עם הכולל. ואמרו פ"ק דסוטה שהחזיר עמרם ליוכבד ועשה לקוחים באפיריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה. וכפ"ז אפשר לפרש פסוק מושיבי עקרת הבית יוכבד כמו שדרשו רז"ל מושיב יחידים ביתה. אם הבנים שמחה שהיו מרקדין אהרן ומרים בפניה כמ"ש פסוק זה מלאכי השרת כמו שאמרו שם פ"ק דסוטה הללויה שזיווגם להוציא גואל ישראל וז"ש בצאת ישראל ממצרים דע"י שהחזיר עמרם ליוכבד יצאו ישראל ממצרים. א"נ בסגנון אחר מושיבי עקרת הבית יוכבד. ולא תימא דיש פקפוק דעתידה תורה לאסור. לא בדא. דהרי בצאת ישראל ממצרים בי"ת יעקב בשכר נשי ישראל שגדרו עצמם מהערוה. ואיך מרע"ה גואלם. אלא מוכרח דהזווג קדוש והוא כ"י מושיבי עקרת הבית. ובזה יש לפרש פסוק מושיב יחידים שדרשוהו בתנחומא על עמרם ויוכבד כאמור. הכוונה אלהים מושיב יחידים כ"י אלהים שציוה על העריות הוא כ"י מושיב יחידים עמרם ויוכבד שיזדווגו להוציא מרע"ה שהוא הגואל. מוציא אסירים ישראל בכשרות נשים צדקניות שגדרו עצמן מן הערוה ומזה תבין כי אלהים מושיב יחידים עמרם ויוכבד כי ישראל לא יצאו אלא שהיו גדורים בעריות ואם ח"ו עמרם לא עשה כהוגן איך משה גואלם אלא מוכרח כי מאת ה' היתה זאת. ורמז גם כן מוציא אסירים ניצוצי הקדושה שהיו במצרים דאפיק משמע נתבררו ובאו בכשרות וילדו ששה תחת הכר"ס האחת ונטלו חיותם של המצריים וז"ש אך סוררים שכנו צחיחה לשון צחה צמא שחיותם שהיו ניצוצות הקדושה יצאו מהם ועתה נפשם יבשה אין כל ושכנו צחיחה רעבים גם צמאים כי לא נשאר בהם חיות ככל אשר דברנו: הוא משה ואהרן. כתוב בלקוטים בספר רבינו אפרים ז"ל משה ואהרן גימטריא תרי"ג דעל ידם נצטוו ישראל תרי"ג מצות עכ"ד והחשבון אינו מכוון ואפשר דחושב אהרן מלא וי"ו דזמנין מארי דחושבנא באו חשבון וי"ו כשיש חולם ע"ד שכתב (הר [האריז"ל] צפונה גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכתב חסר וכמ"ש במ"א בס"ד:
